לכל חולצה יסיפור:

יוניקורן
במרחב חסר גבולות, איפה שהחוקים נכתבים על קירות בלתי נראים ואז נמחקים בכוונה תחילה,
דוהר חד-קרן לכוון ההפוך.
הוא רץ בין חלומות של אנשים שנרדמו על הספה באמצע יום ראשון ונתקעו בסיוטים על חובות שלא שולמו,
קפץ מעל גדרות חשמליות שמוליכות זרם של דאגות תפלות, דרך יערות של מסכים מהבהבים ומדורות של הודעות שלא נענו.
הקרן שלו מהבהבת בקצב לא סדיר, כמו נורת פלורסנט שעומדת להישרף.
כל זינוק שלו פורע חוקים, כל נחיתה שלו שוברת ציפיות.
יצור אגדי עם אנרגיה של רחוב צדדי.
ואז בחריקה הוא נעצר מולי. אני עומד שם, מביט בו.
״מה אתה רוצה״ אני שואל.
״את מה שתבקש״ הוא עונה״
אני רוצה לדעת אם כל זה אמיתי״
״זה לא משנה״, הוא אומר,
מרכין את ראשו, ובאיטיות, נגלה לי הקריוטוש שעל הקרן שלו,
״קפה?״ הוא שואל..